למה אנו חושפים את החיממים שלנו ל“מבחני עינויים“
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם חשמל במתח גבוה, שנמצא במרחק של סנטימטרים בודדים מענני אדי מים, מים שנשפכים, ושינויי טמפרטורה דרסטיים כשנכנסים למקלחת חמה. רוב החברות מציינות את רמת ההגנה IP65 וזהו. אך הבעיה היא שאותו חומר אטימה שעובד ביום הראשון, אינו עובד לאחר שישה חודשים של לחות מתמדת.
הדרך הערמומית שבה הלחות חודרת פנימה
קל לעצור את המים הנוזליים. אך מה לגבי אדי המים? לא כל כך. אדי המים הם זעירים מאוד; הם מוצאים את הפתחים הקטנים ביותר בחומרי האטימה וחודרים פנימה. לאחר שהם נמצאים בפנים, הם נתקעים על הקצוות החשמליים ועל הזכוכית של המנורה. זה גורם למה שנקרא “זרימת חשמל“, שבה החשמל חודר דרך החומרים המבודדים. וכך נוצרת קצר חשמלי או שהניצוץ נשרף.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במבחני עמידות בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנו שם את החיממים בתא שבו יש חום גבוה ולחות גבוהה מאוד, ואז אנו מפעילים את החשמל וכובים אותו שוב ושוב. אנו מנסים לשבור את המכשירים האלו. אנו רוצים למצוא את הרגע הדווקא שבו החומר האטימה נשבר או שהחומרים המבודדים כושלים – לפני שהמכשיר מגיע אליכם הביתה.
בעיית “הנשימה“
מנורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד, במהירות רבה. זה יוצר הבדל לחץ מוזר בין הפנים החם של המנורה לבין האוויר הקר והלח בחוץ. זה יוצר אפקט של “נשימה“, שגורם לאוויר לח חודר פנימה. אם החומר האטימה אינו איכותי, המכשיר נהרס.
אנו מבזבזים הרבה זמן על בדיקת סימני חלודה בחיבורים או סימנים שהסיליקון נהרס. אם המנורה נהרסת מוקדם מדי במהלך המבחנים האלו, אנו לא פשוט מתעלמים מזה. אנו חוזרים לתכנון המקורי, מעצבים מחדש את חומרי האטימה, או מוצאים חומר אטימה טוב יותר.
מציאת הנקודה האידאלית
אולי תחשבו, “פשוט יש לאטם את זה טוב יותר!“ אך יש בעיה: אם נאטם את זה יותר מדי, הלחץ הפנימי יעלה. כשהמנורה נהיית חמה מהר, הלחץ הזה עלול לגרום לנזק לזכוכית. זו בעיה של איזון. עלינו לוודא שהמכשיר יהיה אטום מספיק כדי למנוע את חדירת האדים, אך גם שהוא יוכל לנשום, כדי שהזכוכית לא תישבר. זה דורש הרבה ניסויים, אך זו הדרך היחידה לוודא שהחיממים שלכם יחזיקו מעמד.