למה רוב החיממים “עמידים למים” למעשה כשלים
אם אתם מניחים חיממי אינפרא-אדום בחדר האמבטיה או בגינה, אתם בעצם מבקשים ממנו לפעול בתנאים של חדר אדים. זהו מצב קיצוני: ערפל סמיך, טיפות קירור, ושינויים דרסטיים בטמפרטורה.
על האריזות של המוצרים ניתן לראות את הסימון IP65. זה נהדר, אך החותמת של היצרן היא רק נקודת ההתחלה. אנו לא סומכים על החותמת החדשה של המוצר שתחזיק מעמד במשך חמש שנים. רוב החותמות לא עומדות בדרישות האלה. לכן אנו מעבירים כל מוצר דרך תהליך של בדיקה בתנאי לחות גבוהה, לפני שהוא יוצא מהמפעל.
הצד המסוכן של הלחות
האמת היא שאדי המים קטנים בהרבה מטיפות הנוזל. עם הזמן, הלחות לא נשארת רק על הפני השטח – היא חודרת דרך החותמות והחומרים השונים. כשהלחות חודרת לתוך המוצר ונשארת על המגעים החשמליים, נוצרים בעיות. ברגע שהמנורה נדלקת, המים מתאדים מיד. זה יוצר שינויים פתאומיים בלחץ, שעלולים לגרום לקצר חשמלי.
כדי למנוע זאת, אנו משאירים את המוצרים בתנאי לחות של 85% ובטמפרטורה גבוהה, במשך מאות שעות. אנו מחפשים סימנים לחדירת לחות, שזו בעצם דרך אחרת לומר שהחשמל עובר למקומות שאין לו זכות להיות בהם. אם המוצר כשל במבחן זה, העיצוב שלו נזרק לאשפה.
בעיית ההתרחבות
הגורם האמיתי לכישלון אינו רק המים – אלא גם החום. מנורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד, בעוד שהמעטפת החיצונית נשארת יחסית קרה. זה יוצר מצב של קונפליקט בין החום לקור. החומרים מתרחבים ומצטמצמים בקצבים שונים, ואם המעטפת מתעוותת אפילו בשבריר מילימטר, החותמת IP65 כבר לא יעילה.
אנו גורמים לחומרים להתעוות שוב ושוב. אנו מחממים את המוצרים 500 פעמים, כדי לראות אם החותמות עדיין עובדות כראוי. אם החותמות לא עומדות בדרישות, המוצר נזרק לאשפה.
האיזון העדין
אולי תחשבו, “פשוט יש לחתום את המוצר טוב יותר!” אך יש בעיה: אם החותמות יהיו חסינות מדי, החום יישאר בתוך המוצר. זה עלול לגרום לקצר חשמלי. זו בעיה שקשה לפתור. אנו משקיעים הרבה זמן באיזון בין רמת החותמות לבין כמות האוויר שנכנסת למוצר, כדי שהחלקים הפנימיים יישארו קרים. כך, האדים נשארים בחוץ, אך החיממן יכול לפעול כראוי.